מונח המבטא מצוקה על רקע פסיכולוגי או פיזיולוגי. תגובת הגוף למצב דחק הוא הפרשת הורמוני הקורטיזול, אפניפרין, נוראפניפרין, אדרנלין וייצור מוגבר של גלוקוז בכבד. תופעות אלו מכינות את הגוף להתמודדות קצרת טווח עם הסכנה המאיימת עליו (הגברת לחץ דם וקצב פעילות לב) על חשבון תהליכים של שמירה ואיזון מערכות הגוף השונות שאינן חיוניות לצורך מאבק השרדות מהיר כדוגמת מערכות החיסון והעיכול. 
חשיבותה של תגובה זו היא מכרעת למצבי סכנה ממשיים, אולם אורח החיים המודרני מציב את האדם בפני מצב סטרס כרוני, כלומר מצב כרוני בו מערכות החיסון והעיכול אינן מקבלות את המשאבים הדרושים להן, מאגרי הויטמינים ונוגדי החמצון בגוף מתדלדלים ולחץ הדם, קצב לב ורמות הסוכר נשמרים גבוהים.
לחיים תחת סטרס כרוני יש השלכות בריאותיות נרחבות וכיום מקשרים את הופעת רוב מחלות העולם המערבי עם סטרס כרוני.